ואם לא? איך מכינים את הילדים רגשית לכל תוצאה במבחן המחוננים

מאת דוד · עודכן 14 בנובמבר 2026

כשמתכוננים למבחן, קל לחשוב רק על היום עצמו. אבל כדאי להיערך גם למה שבא אחריו, ובמיוחד למצב שבו התוצאה היא לא מה שקיווינו. זה לא פסימיות. זה חלק מההכנה, אולי החלק החשוב ביותר.

קודם כול, המספרים

לפי משרד החינוך, שלב א’ נועד לבחור כ־15% מהתלמידים בכיתה או בשכבה, שימשיכו לשלב ב’. כלומר, רוב הילדים לא ממשיכים, וזה המצב הרגיל ולא חריג. גם מבין מי שממשיכים, רק חלק קטן מתקבלים בסוף לתוכנית.

המבחן מודד כמה דברים ביום אחד ובשעה אחת. הוא לא מודד סקרנות, יצירתיות, טוב לב או התמדה, והוא בטח לא מודד את מה שהילדים שווים.

לפני המבחן: לדבר על זה מראש

הילדים לוקחים את הטון מאיתנו. אם המבחן מוצג כמשהו גדול וגורלי, גם האכזבה תהיה גדולה. אם הוא מוצג כאתגר מעניין, יהיה קל יותר לעכל כל תוצאה.

כמה משפטים שאפשר לומר עוד לפני המבחן:

• “זה מבחן שכל הכיתה עושה. רוב הילדים לא ממשיכים לשלב הבא, וזה בסדר גמור.”
• “מה שחשוב לנו הוא שתנסו כמה שאתם יכולים. לא כמה שאלות תצליחו.”
• “מה שלא יהיה, אנחנו נאהב אתכם בדיוק אותו דבר.”

כדאי לשים לב גם למה שאנחנו אומרים בינינו, ליד הילדים. “חייבים שהוא יעבור” או “כל הילדים של השכנים עברו” נשמעים היטב גם מהחדר השני.

בזמן ההכנה: לשבח את הדרך

כשעוברים יחד על סימולציה, יש הזדמנות לשבח בדיוק את מה שחשוב: שישבו בריכוז, שלא ויתרו על שאלה קשה, שדילגו וחזרו, שבדקו את עצמם. משפט כמו “ראיתי שלא ויתרתם על השאלה הזו” שווה יותר מ“איזה חכמים אתם”.

כשמגיע המכתב והילדים לא עברו

את המכתב מבית הספר כדאי לקרוא קודם לבד, ולחשוב איך לספר. אם גם אנחנו מאוכזבים, זה טבעי. כדאי לתת לזה כמה שעות לפני שמדברים עם הילדים, כדי שהאכזבה שלנו לא תהיה מה שהם ישמעו.

כשמספרים:

1. בקצרה ובפשטות. “הגיע מכתב מבית הספר. הפעם לא ממשיכים לשלב הבא.”
2. לתת מקום לרגש. אם הילדים עצובים או כועסים, אפשר לומר “אני רואה שזה מבאס אותך” – בלי למהר לתקן ובלי “זה לא נורא”.
3. להחזיר את הפוקוס לדרך. “זוכרים איך התאמנתם על המשולשים? בהתחלה זה היה קשה, ובסוף הבנתם את השיטה. את זה אף מכתב לא לוקח.”
4. לא לחפש אשמים. לא את הילדים, לא את המורה ולא את המבחן. “המבחן היה לא הוגן” נשמע מנחם, אבל מלמד שכשלא מצליחים – מישהו אחר אשם.
5. להמשיך הלאה. לתכנן משהו נעים לאותו יום, שלא קשור למבחן.

אם הילדים לא שאלו על התוצאה בכלל, ולא היו מודעים לה – לא חייבים להפוך את זה לאירוע.

ואם חברים מהכיתה כן עברו?

זה אולי החלק הקשה ביותר. אפשר לומר: “כל אחד טוב בדברים אחרים. הם הצליחו במבחן הזה, ואתם יודעים לעשות דברים אחרים מצוין.” כדאי לעזור לילדים לפרגן לחברים, וגם לתת להם מקום לקנא קצת. גם זה טבעי.

ומה עם ערעור?

הורים שהילדים שלהם לא הופנו לשלב ב’ יכולים לבקש מבחן שלב ב’ בפורטל ההורים של משרד החינוך, בין 30.12.2026 ל־31.1.2027. לפני שמחליטים, כדאי לשאול בכנות: האם זה בשביל הילדים, או בשבילנו? אם הילדים רוצים ומרגישים טוב עם זה – זו אפשרות לגיטימית. אם הם התעייפו מהנושא, אולי עדיף להניח לו.

ואם הילדים כן עברו?

גם אז כדאי לשמור על אותו טון: לשמוח איתם על הדרך ועל ההתמדה, ולא להפוך את התוצאה לתווית. “אתם מחוננים” הוא משפט שקשה לחיות לצדו, במיוחד ביום שבו משהו לא יצליח.

בשורה התחתונה

ההכנה למבחן היא הזדמנות ללמד משהו גדול יותר מתרגילי חשבון: איך ניגשים לאתגר, איך מתמודדים עם שאלה קשה, ואיך ממשיכים כשמשהו לא הצליח. אם הילדים יוצאים מזה עם התחושה שהם ניסו, למדו, ושההורים לצדם בכל מקרה – ההכנה הצליחה, מה שלא יהיה כתוב במכתב.

לעוד טיפים על הכנה רגועה, ראו את מרכז הטיפים ואת המדריך למבחן שלב א’.

מקורות

• Mueller ו־Dweck, 1998 – שבח על אינטליגנציה לעומת שבח על מאמץ
• Haimovitz ו־Dweck, 2016 – איך ההורים רואים כישלון
• Sisk ועמיתים, 2018 – מטא־אנליזה על גישת הצמיחה
• משרד החינוך, פורטל הורים – מבחני קבלה לכיתות ב'–ג'